<h1>ארחות חיים הלכ' מילה סימן ט'</h1>
<h2>דף מ:</h2>
ואם חל יום המילה להיות בתענית אחד מארבע הצומות. כתב הריא"ף כל תענית שאין היולדת שותה בו אין מברכין על היין לפי שצריך לטעום ואם אינו טועם מוציא שם שמים לבטלה. ובתשובה כתב כשתבא מילה ביום הכפורים לא יברך המוהל על הכוס מפני שהוא מוציא שם שמים לבטלה הלא תראה כשיבא ט' באב במוצאי שבת שאנו לא נבדיל על הכוס ומי שעושה זולת זה חוטא עכ"ל. וכן נמי כתב ר' חנוך הספרדי ז"ל גאון בתשובה שאין מברכין ביום הכפורים על הכוס. ושאלו לו משאר תענית והשיב כך ראינו שכל תענית שאין היולדת שותה בו אין מברכין על הכוס בפ"ה לפי שצריך לטעום ואינו טועם. נמצא שהוא מוציא שם שמים לבטלה. עכ"ל. וכן נמי הרמב"ם ז"ל בתשובה וכן נמי כתבו הגאונים ז"ל דביום הכפורים אין מברכין במילה אכסא אלא מייתינן אסא ומברכין עליה ושפיר דמי ע"כ. וכתבו מקצת הגאונים ז"ל שאין נמנעין מלברך על הכוס לאחר מילה. ומניחין היין עד הלילה ותשתה אותו אם התינוק. ואין נותנין ממנו ביום התענית לקטן שלא הגיע לחינוך כדי שלא יסתרך בזה לכשיגדל שיזכור ויאמר זכור אני ששתיתי ביום ברית מילה ביום התענית. אמנם בעל העיטור ז"ל חולק על זה מכמה טעמים. האחד שאין מניחין הכוס שמא ישפך ובירך לבטלה. ועוד שאין להפסיק כל כך בין הברכה והטעימה וכשיטעום צריך ברכה אחרת. ונמצא שהברכה הראשונה היתה ברכה שאינה צריכה ועבר על לא תשא לפי' ביום הכפורים ובט' באב שהם תעניות חמורים אין מברכין על הכוס כלל ובשאר תעניות לפי שאינן חמורים כל כך מברכין על הכוס ומטעימין לתינוק שלא הגיע לחינוך ולא אמרינן דילמא אתי למסרך אלא ביום הכפורים ובט' באב.
